ביולי האחרון סיימתי את שנה א'. במשך שנים חיכיתי רק להתחיל את השנה הזאת ופחדתי לחשוב מעבר ועכשיו זהו.

אני גאה בשנה הזאת ויודעת שהיא משמעותית, לכן כסיכום השנה כותבת לך את התובנות שצברתי.

 

1.      חברים מהלימודים הם חברים מסוג אחר.

הלימודים באוניברסיטה הם יותר מהרצאות, תרגולים, שיעורי בית ומבחנים. חלק מרכזי בהם הוא דווקא החלק החברתי. החברים שעוברים איתך 3-4 שנים בלימודים הם אלו שידחפו אותך קדימה, יעזרו לך וילמדו אותך יותר מכל מתרגל או מרצה.

החברים לא רק עוזרים לך ללמוד, אלא גם דואגים למנוחה, רגיעה ובילוי. {כמו ללכת לאכול פיצה אחרי אחד המבחנים הקשים או לחלוק חוויות על היום החופשי הספונטני של כולם אחרי שרוב המבחנים נגמרו}

החברים שזכיתי להם מהתואר מראים לי (ומפתיעים אותי) בכל פעם מחדש כמה העובדה שכל אחד מאיתנו שונה לגמרי מהאחרים – בשאיפות, בדרכים, במוצא, בהיסטוריה ובשלב בחיים –  לא משנה.  שנים הרגשתי לא שייכת, לא במקום שלי, ובזכותם, מזרה, בודדה ולא קשורה התחלתי להרגיש שזה הבית השני שלי.

 

2.   אומץ הוא לא להראות בסדר, אומץ הוא להגיד שלא ולשאול.

בשנה הזאת ראיתי כמה אנשים לא מפחדים לשאול או להגיד שהם לא הבינו, דברים שבשבילי היו לא גדול ברוב בחיי בית הספר שלי ולא רק שם. ראיתי שזו לא רק אני שמפחדת לשאול, הבנתי שלרבים יש חשש ונורה צהובה מהבהבת בראש

כשרוצים לשאול ובדיוק בגלל זה לשאול זה הצעד האמיץ והנכון ועדיף לשאול מיד, במיוחד עם הנורה שלך מהבהבת באדום וגם מפעילה אזעקה.

התחלתי לעבוד על זה וברור לי שזה עוד יקח זמן. בשנה ב' זה בדיוק אחת ההרגלים שאני רוצה לפתח.

3. הלימודים באוניברסיטה הם ממש אבל ממש לא כמו הלימודים בתיכון

הלימודים באוניברסיטה הרבה יותר עמוסים וקשים. הם דורשים הרבה עבודה והשקעה (לא רק לפני המבחן). לא ברור איך אבל המרצים (ולפעמים גם המתרגלים) מצליחים להכניס חומר שבתיכון היה לוקח לפחות חודש לשעה וחצי (והיה לי גם מתרגל אחד שעשה את זה ב45 דקות ).

באוניברסיטה יש כמובן את היתרון שחלמנו עליו כל התיכון – לומדים מה שבאמת מעניין אותנו. אבל, היחס האישי והמחשבה על כל אחד שהיו בתיכון לא קיימים באוניברסיטה (אולי אלא אם הקורס ממש קטן- עוד לא היה לי ניסיון עם כאלו ). זה חסר הרבה יותר משחשבתי.

4. המרצים, המתרגלים והמזכירויות שם בשביל לעזור

רובם  {הייתי אומרת כולם אבל מה לעשות עם יורי – שממש אבל ממש לא אכפת לו, לא מהזמן שלנו, לא מההבנה ולא מהציונים} באמת רוצים לעזור ושהלמידה תהיה נעימה וברורה ככל האפשר.

לפעמים יש לנו נטייה לחשוב שהמרצים והמתרגלים עסוקים מידי, יחשבו שאנחנו טיפשים או סתם הזויים שנטפלים אליהם. יכול להיות שזה באמת נכון, אבל רוב הסיכויים שהם מבינים אותך , הרי גם הם היו באותו מקום אי שם בעברם הרחוק או הלא כל כך רחוק. הם לא יוכלו להסביר אחרת או לדעת איפה הכיתה נמצאת אם לא יפנו אליהם.

אפרופו שאלות, הדרך הכי טובה להבין היא להתעניין בחומר ואפילו להעמיק בו וזה בדיוק מה שלשאול את השאלות שקופצות לנו {אפילו ההזויות ביותר} ולרוב המרצים והמתרגלים ישמח לענות או לעזור להגיע אל התשובה.

ובמזכירויות, גם כן תמיד שמחים לעזור ולכוון. {תמר, סליחה ששיגעתי אותך. היית הכתובת הראשונה שלא זרקה אותי מאדם לאדם ואני מודה לך על העזרה שנתת לי בתחילת שנה ועל דאגה שלך לצד המנהלי לאורך כל השנה}

5.      {אני שונאת מעבדות הוראה }

את התובנה הזאת למדתי עוד בבית הספר. אבל השנה הדבר היה ממש מובהק.

לעשות את המעבדות זה מעניין ואפילו די נחמד. אבל, את הנחמד מטשטש החלק הגדול יותר שמאחורי המעבדות – דו"ח המעבדה.

6. למידה מהבית כנראה לעולם לא תחליף את הלמידה בקמפוס

אם בסמסטר א' האתגרים המרכזיים היה להכיר את האוניברסיטה, מה נמצא איפה, איך מגיעים למקום שרצית בלי ללכת לאיבוד, חיים בלי משפחה זכשאני מסתכלת על סמסטר א לעומת סמסטר ב, הם שונים לגמרי. וזה לא בגלל ההתרגלות {שלא ממש הצליחה לשמר את עצמה לסמסטר ב- בשני הסמסטרים כנראה שהייתי בשוק של משהו כמו חודשיים}, הכרות או התבגרות.

סמסטר ב' שלי עבר תחת מעטה הקורונה, בידודים ואיומים חוזרים על סגר. בסמסטר ב' בניגוד לסמסטר א' למדתי מהבית ולא מהקמפוס בירושלים וגם גרתי בבית ולא במעונות.

למידה מהבית פחות מלחיצה {לפחות לדעתי} ואפילו די רציתי שיודיעו שהלמידה תהיה מקוונות אי שם בתחילת מרץ. {תודו בזה מי לא רוצה לחסוך לעצמו את הנסיעות ולהוריד את אי הנעימויות שמתלוות ללמידהמהקמפוס (?)}אבל מהר מאד גיליתי שיש סיבה טובה למה האוניברסיטאות רצו להשאיר את הלמידה הפרונטלית.

קשה יותר ללמוד מהבית מאשר בקמפוס {במיוחד אם לא רגילים לזה}.

אחד הדברים הבסיסיים שההרצאות הפרונטליות נותנות והמקוונות לא, זה האווירה. כשיושבים בהרצאה עם עוד 200 איש, הסחות דעת, כמו להיכנס לרשתות החברתיות או לנסות להיות ב2 הרצאות בו זמנית, קורות הרבה פחות.

נכון, יש דרכים להפחית את הסחות הדעת. כמו לכבות את הטלפון, להשתמש באפליקציות כמו forest, לחסום אתרים במחשב, להינעל בחדר ולבקש מאחרים לא להפריע ועוד ועוד ועוד. אבל בשביל כל הדברים האלה צריך הרבה כוח רצון שבהתחלה מצליחים לגייס אותו אבל כעבור זמן לא ארוך במיוחד כל פעם שבה צריך לגייס את כוח הרצון הופכת למשימה בפני עצמו והדעת מוסחת הרבה יותר בקלות.

דבר נוסף שבו הלמידה הפרונטלית מקלה אלינו, לעומת הלמידה מקוונת, היא שאי אפשר לדחות הרצאות לאחר כך ולהסתכן בלא לצפות בהן בסוף או שיצטבר פער.

---

סיימתי {די בהצלחה אם תשאלו אותי} את השנה הראשונה של לימודי תואר שמצד אחד חלמתי אליו ומצד שני הגעתי אליו במקרה.

השנה הזאת הייתה מאתגרת ומעניינת כאחד. בשנה הזאת גיליתי שאני יכולה להתגבר על פחדים שמזמן הפכו אצלי להרגלים ולמדתי יותר משחשבתי שאפשר ללמוד בזמן קצר כל כך. 

השנה הזאת הייתה השנה הכי טובה שלי.

מקווה שגם שלך תהיה.

אשמח לשמוע מה חשבת.

נתראה בפעם הבאה 🙂